קצת עליי - או למה החלטתי לפתוח בלוג. 

 

אנחנו חיים את החיים שלנו עם תגיות, מעין הגדרות קצרות שנותנות בנו סימנים לגבי הזהות שלנו:

למשל - אני שלי, בת 40, אמא לשלוש ילדות, נשואה לאיתי, מעצבת פנים עצמאית. 

ביום אחד ביוני האחרון קיבלתי תגית נוספת - חולת סרטן השד. 

בוקר שהתחיל כבוקר שגרתי עם המון פגישות וגם תור שגרתי ביומן לאולטרהסאונד שד הפך לאירוע מכונן - באותו יום בשעה 14:00 נוספה לי התגית - חולת סרטן. 

מתוך ראיית עולם שלכל כוס יש חלק מלא אבל גם חלק ריק והם שלובים זה בזה נולד הבלוג הזה - גם הסרטן מביא איתו טוב ורע אבל בסך הכל הכוס מלאה. 

ההחלטה להיחשף בבלוג אישי לא התקבלה אצלי בקלות. אני בן אדם פרטי בדרך כלל, בקושי מעלה תמונות של הילדים לפייסבוק, לא מעלה כמעט פוסטים אישיים אבל הפעם מרגישה צורך לשתף במחשבות, בחוויות ובתהליך. החיים שלי השתנו מאז יוני האחרון, פתאום גיליתי שיש עולם שלם של חולות סרטן, ז׳רגון ותרבות שנחשפתי אליה ואני מתמודדת איתה יום יום. 

אני כותבת כנראה מתוך צורך אישי שלי לפרוק אבל גם מתוך תחושת שליחות פנימית. 

 

בראש ובראשונה אני רוצה לקוות שהמילים שלי יגיעו אל אנשים נוספים שמתמודדים ולקוות שזווית המבט שלי תתרום להם משהו - פרספקטיבה שונה. 

 

שנית, אני נמצאת בשליחות פנימית לגרום לנשים להיבדק בצורה שגרתית. לנו הנשים יש נטייה לדחות דברים שקשורים אלינו לתחתית רשימת ה״דברים שצריך לעשות״. הרי כשמדובר בבדיקה שגרתית לילדים שלנו, אנחנו לא מתמהמהות וקובעות אותה מיד במועד שלה. איכשהו כשזה מגיע אלינו, זה יכול לחכות. אם את קוראת את המילים האלו אני מקווה שאת מפנימה שזה יכול לקרות לכל אחת, עובדה- זה קרה לי.  

 

גילוי מוקדם מציל חיים זו לא רק סיסמה.  

 

ותרשו לי כמה מילים רגשניות:

 

לא הייתי מי שאני בלי האנשים שסובבים אותי ואוהבים אותי כל יום - אתם יודעים מי אתם - תודה!

תודה מיוחדת שלא נאמרת מספיק להורים ולאחים שלי,

לשלושת הגורות שלי, 

ובמיוחד לחצי השני שלי - שבלעדיו לא הייתי מצליחה להיות שלי.