שיק סרטן (זהירות אוקסימורון - איך יכול להיות לסרטן שיק?)
בשבועות האחרונים האינסטגרם שלי מוצף בהמון תמונות משבועות האופנה מסביב לעולם: ניו יורק, פריז, מילנו והשבוע גם שבוע האופנה בתל אביב אז הפוסט שלי היום מוקדש לשיק של הסרטן. לא מחזיקה מעצמי פאשיניסטה אבל יש לי כמה תובנות בעניין.
כמובן שמה שעומד בראש הדברים (או בעצם מה שנושר מהראש) הוא היעדר השיער. אחד הדברים הראשונים והמיידים שמתעסקים בהם אחרי שמקבלים את מתווה הטיפול בכימותרפיה הוא האם ינשור לי השיער או לא. די מהר הבנתי שהולך לנשור לי השיער ושאני צריכה להתארגן על זה. היה לי ברור מההתחלה שאני לא רוצה פאה ושללכת רק עם קרחת מרגיש לי חשוף מדי אז החלטתי לבדוק מטפחות.
בטבעי שלי אני בחורה מתולתלת - לא מתעסקת יותר מדי עם כיסוי ראש ומשתדלת להימנע מכובעים - ראיתם פעם שיער של מתולתלת אחרי יום שלם עם כובע? - זה בדרך כלל נראה מעוך ולא חינני במיוחד.
לא היה לי מושג איך קושרים מטפחות אז החלטתי לפנות לידידתי גוגל ולברר. מיד הופניתי לסרטונים ביוטיוב, התחלתי מחיפוש בעברית ולכן קיבלתי סרטונים שנוצרו בארץ. רובם נוצרו ע״י נשים שהולכות מדי יום עם מטפחות כלומר נשים מהמגזר הדתי. מה אגיד לכם? לא ידעתי שזה כזה עולם עשיר, צבעוני, מגוון, עם המון אקססוריז ומלא ספקים, אבל מה? לא מותאם לנשים חולות סרטן שלא מנסות להסתיר את השיער אלא את האין שיער.
פניתי לחיפוש באנגלית, מקווה שאני מדייקת את מושגי המפתח : cancer, bold, headscarves - פה כבר היה שלל גדול - ימים שלמים יכולתי להעביר בצפייה בכמות הסרטונים שיש שם. מקוטלגים לפי סוגי המטפחות - משולשות, מרובעות, משי, טריקו, הרבה בד, מעט בד ועוד ועוד.
בשלב הבא יצאתי לקנות צעיפים, אני בחורה פרקטית אז קודם כל חיפשתי צעיפים שיהיו עם בד נעים לעור חשוף ועם בדים טבעיים ככל האפשר - בכל זאת חודש יולי ומזיעים. אחרי שקניתי כמה מטפחות לקחתי את בנותי ועשינו קצת פאן, צפינו שוב בסרטונים ביחד וניסינו את הקשירות. הסתבכנו עם הקשירות ויצאו לנו כל מיני מגדלי ראש מצחיקים, די מהר הבנתי שבחורה פרקטית שכמותי לא יכולה לאמץ לה את מראה ״צעיף קשור מאחורה - עם שלושה סיבובים מהצד ופרח בצד השני״. מצאתי לי כמה מראות שיכולים לעבוד וזהו. עם חלוף הזמן נהייה לי עושר של מטפחות, חלקן רכשתי וחלקן קיבלתי מנשים אחרות שחלו והבריאו, מחכה ליום שבו גם אני אוכל להעביר הלאה את האוסף המכובד שלי.
אז אחרי שכיסינו את הראש נשארנו עם השיער על הפנים. כל החיים אנחנו מתעסקות בלהסיר את השיער המיותר, הפעם אני מתעסקת בלנסות להחזיר לעצמי חלק מהשיער על הפנים - הזוי לא?!
שוב פניתי לידידתי הטובה גוגל שתייעץ לי מה לעשות עם הגבות והריסים.
למדתי לצייר גבות - באופן כללי לא נהגתי לצייר גבות - כשהייתי קטנה היתה לי שכנה מבוגרת למדי שניסתה תמיד להיות נחמדה מדי ולחלק לילדי השכונה סוכריות לא טעימות. היא נחרטה לי בזכרון בגלל שהייתה מציירת את גבותיה בעפרון ונראתה תמיד עם הבעה מופתעת.
הטריק הוא שצריך לעשות את זה שייראה טבעי ונעים, יש להימנע ממראה פרידה קאלו ולזכור שקו דק מפריד בין מראה כעוס, למראה מופתע, למראה אוורירי מדי? כמובן שגם פה, ישר יצאתי לשופינג - עפרון, צללית, מברשת, מסרק גבות - והתחלתי לעשות נסיונות. אז היום ממרומיי שלושה חודשים עם סרטן אני כבר מסתדרת עם זה, מציירת לא רע ודי מרוצה מהגבות שלי.
ועכשיו לריסים - מה אומר? כמובן ששוב מסע קניות לסניף סופר פארם המקומי בו מצאתי מדף גדול עם מגוון גדול של ציוד לריסים: החל מריסים ענקיים שעפעוף קטן שלהם יכול להיחשב בצד השני של כדור הארץ כמשק כנפי הפרפר וכלה בריסים במראה טבעי ובסוגי דבקים שונים. רכשתי מה שנראה לי ריסים באורך סביר ובצפיפות טבעית והלכתי הביתה. לאחר כמה נסיונות כושלים למדי הבנתי שריסים מלאכותיים זה לא אני ושאני לא מצליחה להבין איך בנות משפחת קרדשיאן מסוגלות לשאת על פניהן קילוגרמים שלמים של שיער ריסים.
לא נורא - נסתדר בלי, הרבה איילינר ובקושי מבחינים בכמות הריסים ממילא.
והתייחסות אחרונה וקצרה למייק אפ: קודם כל - שנים ספורות והרבה כסף על מייקאפים בוזבז עד שמצאתי את המייקאפ עם המרקם והגוון שאני אוהבת בדיוק. רק מה? עכשיו השתנה גוון הפנים שלי ואני צריכה לחפש מחדש. באסה.
ועכשיו שאלה למאפרות באשר הן - בדרך כלל כששמים מייק אפ אז מורחים ומטשטשים אותו עד קו השיערות מעל המצח - מה עושים כשאין שיער והמצח נגמר בעורף?
אז זהו - לא לגמרי שבוע האופנה אבל קשור לדרך בה אנו רואות את עצמנו במראה ואם לצטט את קוקו שאנל ״היופי מתחיל ברגע שהחלטת להיות עצמך״.
ואם הגעת עד פה?
גילוי מוקדם מציל חיים זה לא סיסמה - גילוי מוקדם הציל את החיים שלי! תעשי טובה - תרימי טלפון עכשיו ותקבעי לעצמך תור לבדיקה.