שומרים על קשר: 

  • Facebook - White Circle
  • Pinterest - White Circle
  • Instagram - White Circle

מי אני?

ברוכים הבאים,

שמי שלי פדן-לורבר, בת 40, נשואה ואמא לשלוש גורות מקסימות, מעצבת פנים. 

ביוני 2015 אובחנתי עם גידול סרטני בשד ומאז אני כותבת, על החוויות, התחושות והתהליך שאני עוברת.

פוסטים קודמים:

September 27, 2016

July 7, 2016

February 23, 2016

Please reload

חיפוש לפי תגיות:

Please reload

תגידי....ואיך הילדות קיבלו את זה?

March 26, 2016

אחת השאלות הכי נפוצות שאני נשאלת היא איך הילדות ? אז ככה - אני לא מומחית ילדים, אני מומחית רק בילדות שלי ולכן הפוסט הזה אינו אמור לשמש כהנחיות או ייעוץ אלא רק כשיתוף .

 

אין ספק שאחד הדברים המלחיצים בכל התהליך היה ההתמודדות עם הילדות.

כשגיליתי שאני חולה, חרשתי את האינטרנט וחיפשתי סיפורים אישיים, עצות ממומחים וכל מה שיכולתי לשים עליו את העין. הייתי מאוד מבולבלת ובסוף החלטתי לנשום עמוק, לנקות את כל הרעשים החיצוניים ולהקשיב לעצמי ולחצי שלי, מי כמונו מכיר את הילדות שלנו. החלטנו ביחד לספר לכל אחת מהן בנפרד, לתת לכל אחת מהן לעכל את ה״בשורה״ בדרך שלה. אני מרגישה שהקולקטיביות במקרה הזה ממילא תבוא לידי ביטוי באחדות שלהן ברגעי קושי אבל ברגע הספציפי הזה העדפתי שכל אחת מהן תקבל מקום משלה.

 

מהרגע הראשון היה לי ברור שאני מספרת בכנות מלאה עוד לפני  תחילת הטיפולים. אז ברגע שהתברר מה הולך להיות הטיפול אספנו את כל הכוחות והאומץ והחלטנו שהגיע הזמן. העיקרון המנחה היה שמספרים את כל האמת - כמובן בדרך שמותאמת לכל אחת מהן לפי גילה, יכולותיה המנטליות והרגשיות אבל לא מסתירים.

 

אין לי מילים שיכולות להעביר את הרעד שעובר בגוף בשניות לפני שמספרים. 

 

 

 

הגדולה  היתה בת 13 בקיץ - מתוקף בכורותה סיפרנו לה ראשונה. בצהרי יום אחד קראנו לה ביחד למטבח, הלב דופק, האדרנלין זורם בעורקים והפחד כמעט-כמעט משתק. ההבנה שהחיים שלהן הולכים תיכף להשתנות וזה לא בשליטתנו. 

 

הושבנו אותה ואמרתי לה שלאמא יש סרטן. בתור שבריר שנייה ראיתי בעיניה את סימני השאלה ואת הפחד. הפעם הקודמת שהבנות שלי נפגשו בסרטן לא נגמרה בהפי אנד. היה צורך להרגיע ולהסביר - לתת מקום למחשבות הרעות ובעיקר להיות שם. אני חושבת שהיא נרגעה כשהיא ראתה שאנחנו היינו מאוד חזקים ומאוד בטוחים בעצמנו.

באותו יום סיפרנו גם לבת האמצעית - בת 9 וחצי בזמנו. עבורה מצאתי באחד משיטוטיי האינסופיים באינטרנט אנלוגיה שמצאה חן בעיניי - אמרתי לה שהמונח ״סרטן״ מקביל למונח ״צעצועים״ - מילה אחת שכוללת בתוכה המון קטיגוריות ותתי קטיגוריות. כמו שכשנכנסים לחנות צעצועים מוצאים המון סוגים של צעצועים: בובות, לגו, מכוניות, משחקי קופסא, פאזלים, קורקינטים ועוד ועוד. גם המילה סרטן מכילה בתוכה המון סוגים. הסוג שיש לאמא נקרא סרטן שד אבל גם בתוכו יש המון תתי סוגים. כצפוי - היא שאלה ועדיין שואלת המון שאלות, שאלות טכניות, שאלות מהותיות ושאלות קשות. על הכל ענינו, באותו יום ובימים שאחריו. המון פחדים צפו ועלו, עדיין עולים. מטפלים בהם אחד אחד כשנתקלים בהם. 

 

והקטנה? - קטנה מדי - רק בת שלוש וחצי - אנחנו לא מכבירים איתה במלים. 

 

אז עברנו את המשוכה הראשונה וחזרנו לשגרה. אני חושבת שבחודשים האחרונים השגרה היתה בשבילם גלגל ההצלה, למרות שהחיים השתנו מהותית עדיין שומרים על השגרה: - קייטנות, חוגים, חברות, בית ספר. לאורך כל החודשים האחרונים, החצי ואני עושים הכל כדי לשמר את השגרה שלהן. למרות הקושי הגדול ולמרות שהיו עליות וירידות, זרם החיים חזק ואנחנו נותנים לו לסחוף אותנו. 

ההתמודדות של ילדים עם מחלה קשה מזמנת להם מציאות מורכבת וקשה. היא מפירה את האיזון בכל תחומי החיים שלהם, היא משפיעה על הקשרים המשפחתיים והחברתיים. אין לי ספק שאת עקבותיהם של החודשים האחרונים עוד נפגוש רבות בחודשים ובשנים הקרובות.

 

 

 

אז איך הילדות תשאלו?

אני עוד לא מעיזה לסכם אבל אני חושבת שהן בסדר -  לא קל ולא פשוט אבל הן למדו ולומדות שיעור לחיים על כל מעלותיו הטובות והרעות. הן יוצאות מהתקופה הזו קצת אחרות: בוגרות, נבונות ובעיקר מעוררות בנו השראה והתפעלות כל יום.   

 

 

גילוי מוקדם מציל חיים זה לא סיסמה - גילוי מוקדם הציל את החיים שלי! תעשי טובה - תרימי טלפון עכשיו ותקבעי לעצמך תור לבדיקה. 

Please reload

אם מתחשק לכם מוזמנים לקפוץ לבקר אותי באתר המקצועי שלי, 
נחמד שם: 

© כל הזכויות שמורות לשלי פדן לורבר