זהירות! רעל!

עוד 10 ימים טיפול אחרון של סבב הכימותרפיה הראשון, מיד אחריו יתחיל סבב של 12 טיפולים אחרים שאמור להיות יותר קל. חומר אחר - תופעות לוואי אחרות.

אני יושבת וכותבת בסלון ומרגישה בגרון תחושה פיזית של בחילה שעולה רק מעצם המחשבה על החומר האדום. החומר האדום נקרא אדריאמיצין - או כמו שאמר האונקולוג שלי :״זה חומר בן 40 שנה והוא היעיל ביותר שאנחנו מכירים״.

או במילים אחרות - ר ע ל .

הוא בצבע אדום זרחני ואני מקבלת בצורה מפתיעה כמות נורא קטנה ממנו - בסך הכל שקית עירוי קטנה שבתוכה יש כ 100cc חומר - זה הכל. פחות מכוס שתייה ממוצעת.

כמה מעט ככה קטלני….

ביום הטיפול הרעל מגיע למחלקה עם מדבקת השם שלי עליו. הוא עטוף בשקית אלומיניום אטומה - האחות נוהגת בו במשנה זהירות, מהרגע שהוא מחובר אליי בוריד אסור לי לזוז, לקום או ללכת לשום מקום עד שהוא מסיים לזרום. ההנחיה שאני מקבלת מהאחות היא שאם אני מרגישה קצת צורב או שורף באיזור שבו נמצאת המחט של העירוי אני חייבת מיד להסב את תשומת ליבה שלא ידלוף ממנו אל מתחת לעור שלי בסביבת העירוי.

אבל מה?

הוא נכנס לי במחט כחולה ישר לתוך מחזור הדם.

אבסורד!

אני מנסה ללא הועיל לדמיין לעצמי את החומר הזה כחומר חיובי - כשחקן מפתח במערכה הזו שאני נמצאת בתוכה, מנסה להקנות לו תכונות חיוביות - מנסה להתייחס אליו כ״ה״חומר שייחסל את הגידול אבל כל זה תרגיל מחשבתי שבו אני נכשלת. זה רעל! -אני מבינה מהר שפה לא יעזרו לי פה תרגילים בדמיון מודרך…

ה״מתנות״ שהוא מביא איתו - בנוסף על המלחמה בגידול - הן: התקרחות, חורבן מערכת העיכול, ייבוש ריריות, שינויים במערכת החישה והטעם וחיסול של מערכת החיסון של הגוף. כל אחת מ״המתנות״ האלו מספיקה בפני עצמה - כשהן ביחד זה שילוב מעניין.

מנסה לחשוב על מימד אופטימי כדי לסיים את הפוסט הזה אבל לא מצליחה. הדבר היחיד האופטימי שעובר לי בראש הוא שזה ייגמר אחרי ארבעה טיפולים, מקווה שייעשה את מלאכתו נאמנה וייתן לגידול שלי מהלומה שתהיה שווה את כל החרא הזה.

ואם הגעת עד פה?

גילוי מוקדם מציל חיים זה לא סיסמה - גילוי מוקדם הציל את החיים שלי! תעשי טובה - תרימי טלפון עכשיו ותקבעי לעצמך תור לבדיקה.