מעצבת קירחת בפריז

אז נכון שעברו כבר כמעט חודשיים מאז שנסעתי אבל מכיון שאני מרגישה קצת תשושה מהטיפולים הנוכחיים, בא לי להיזכר בחופשה הנהדרת שלי בפריז. אז הנה פוסט מלאאא בתמונות - פוסט שמשלב את שני הכובעים שלי (או המטפחות…) - המעצבת וחולת הסרטן מבקרת בפריז בסתיו ... אפילו התמונות שצילמתי באייפון נראות כמו גלויות מקצועיות.

ממש בתחילת הטיפולים החליט החצי שלי שבין הסדרה הראשונה לשניה של הכימותרפיה הוא רוצה שניסע לנוח קצת בחו״ל. אני כמובן לא התלהבתי…לא ידעתי איך ארגיש והיה נראה לי לא הגיוני להתעסק במשהו שצריך לקרות עוד 12 שבועות כשאני עוד לא יודעת איך אעבור את השבוע הקרוב.

אז הוא עשה את המעשה הנכון - לקח החלטה במעמד חד צדדי ושלח לי למייל את כרטיס הטיסה. כמובן שברגע שהתרעמתי, הוא פשוט הבטיח שהכל בר ביטול עד הרגע האחרון ושאני אוכל לקבל את ההחלטה הסופית במועד. בסתר ליבי שמחתי (אל תספרו לאף אחד….) - הצבנו מטרה ריאלית ואפשרית וככל שעבר הזמן מצאתי את עצמי מתרגשת ומחכה לזה, סופרת את הימים, לוקחת את כל התרופות ושיקויי הסבתא האפשריים, נזהרת לא להתקרב לאנשים שעושים אפצ׳י - הכל כדי שלא אחלה ברגע האחרון.

אז נכון שהייתי צריכה לעבור 4 טיפולים מאוד קשים ומתישים אבל הידיעה ש 10 ימים אחרי הטיפול האחרון מחכה לי נסיעה כיפית חלחלה לי בתודעה והפכה את הכל לטיפה טיפה יותר סביל.

החצי שלי ואני היינו כבר בפריז לא מעט פעמים בשנים האחרונות - כמעט כל הנסיעות היו נסיעות עבודה, כבר המון זמן שלא נסענו בזוג לפריז. אנחנו מכירים את העיר די טוב ולכן המטרה הפעם בנסיעה הייתה בעיקר לנוח, לישון, לאכול טוב, ולהינות האחד מחברת השני. נסענו בסך הכל לשלושה ימים, קצר קצר אבל מתוק מתוק. החצי הזמין לנו מלון מגניב ברובע הלטיני (LES BULLESDEPARIS) שמעוצב בהשראה שמפניה, כל האלמנטים במלון ובחדר היו קשורים לשמפניה, לצבעוניות שלה, לבועיות. אפילו הכיור היה בצורת פקק השעם של הבקבוק. לא יודעת אם יש קשר לקרחת או לא - אבל כשעשינו צ׳ק אין, גילינו ששודרגנו לסוויטה - סבבה לנו!

בחלוקת התפקידים ביננו, אני כמובן הייתי אמונה על תכנון הזמן שלנו בפריז, חוץ מבקשה מפורשת שלו לביקור במוזיאון ד׳אורסיי, קיבלתי יד חופשית. אז עשיתי איתה את מה שאני אוהבת, עשיתי שיעורי בית, חפרתי באינטרנט ובבלוגים של טיולים ועיצוב. הכנתי לנו סיור בין מוקדי עניין עיצוביים (בשבילי), חנויות מעניינות (בשביל שנינו) וחנויות פטיסרי (בשבילי) - קצת אגוצנטרית שכמותי.

נכון שתמיד נוסעים לחו״ל ואפילו שאוכלים טוב עדיין מרגישים ייסורי מצפון וחושבים על הדיאטה שמתחילים ביום של החזרה לארץ? אז זהו - שלא, יש סרטן - אין ייסורי מצפון קלוריים! מיפיתי אי אלו חנויות פטיסרי באיזורים שבהם תכננתי שנטייל. לפני שנסעתי קיבלתי מחברה מופלאה את הספר ״הפטיסרי הטובות בפריז״ של שרון היינריך מהבלוג paris chez sharon, זה ספר הטיולים היחיד שהסתובבתי איתו בתיק כל יום. בכל מקום שאליו הגענו שלפתי אותו וחיפשנו את הפטיסרי וההמלצות של שרון מה לטעום. לא נפלנו עם אף אחד מהקינוחים - כולם מופלאים ואלוהיים. כל חנויות הפטיסרי מעוצבות עד הפרט האחרון וההשראה פשוט נוזלת מהקירות. אני ממש התלהבתי מפטיסרי הפיות שברובע המארה. החנות כולה מעוצבת בהשראה של יער קסום ונדמה שפיות מכינות את הקינוחים המעולים.

ביום הראשון טיילנו ברובע הלטיני, במוזיאון ד׳אורסיי, ומשם המשכנו דרך כיכר הקונקורד לרחוב סנט הונורה, יש בו המון חנויות של מעצבים ושמות מוכרים, אני שמתי פעמיי לחנות של מיסוני. מיסוני ידועים בעיצובי הטקסטיל הצבעוניים ויש להם גם קו מוצרים לבית שאני מאוד אוהבת, צבעוניות נועזת ודפוסי זיגזג מרהיבים. ממש ליד מיסוני יש את החנות קולט - החנות הזו היא חוויה מעבר לקולקציות המעולות שמוצגות בו. היא צעירה, דינמית, תוססת, המוצרים בה מוצגים בדרך חדשנית ונועזת, כאילו שטח המדף שם מקבל משמעות חדשה לגמרי.

משם המשכנו ברחוב סנט הונורה שהוביל אותנו לתוך רובע המארה.

טיילנו עוד ועוד - הכל ברגל, לא הגענו לאף אחד מהמקומות הסטנדרטיים שאליהם מגיעים בטיול ״רגיל״ לפריז. מדי פעם מצאנו לנו פינה שקטה לשבת ולנוח אבל את היום הזה סיימנו כשהאייפון שלי מראה שצעדנו ביום הזה 13,000 צעדים!!!! לא יודעת אם זה האוויר האירופאי, ההשראה שחשתי מכל פינה או פשוט הכוחות שלי אבל הלכנו והלכנו וברגעים מסוימים אפילו שכחתי שכואב לי ושאני בסך הכל 10 ימים אחרי טיפול כימותרפי.

מה שהזכיר לי זו ההשתקפות שלי במראות בחנויות - השתקפות שעדיין לא התרגלתי אליה. מה שהיה מוזר ועד היום אין לי הסבר מספיק טוב בשבילו זה שבשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה להוריד את המטפחת ולא היה לי אכפת להסתובב בפומבי קירחת לגמרי.

ביום השני כבר ירדתי לארוחת הבוקר במלון בלי מטפחת.

את היום הזה הקדשנו לטיול רגלי איטי ונעים ברובע המארה. רובע מקסים, מקסים, מקסים. המון רחובות קטנים שפשוט חרשנו אותם שתי וערב וספגנו את כל מה שיש להם להציע. במסגרת שיעורי הבית שהכנתי מראש נתקלתי בבלוג המצוין של מיה וענבל מסטודיו IN2 DESIGN, לקחתי את המלצתן לחנויות עיצוב במארה ואני מעבירה את ההמלצה הלאה. שתי חנויות שכל חובבי העיצוב חייבים להכיר בפריז: MERCI ו - FLEUX.

במרסי יש מגוון מאוד גדול של מוצרים: בגדים, אביזרים, תכשיטים, מוצרי נייר ו...כמובן מוצרים לבית.

השראה בכל מוצר ובכל פינה.

החנות FLEUX מחולקת בעצם לכמה חנויות שנמצאות סמוכות אחת לשניה. רב המוצרים הם מוצרים לבית אבל קולקציות ייחודיות ומעניינות, שימוש חדש בחומרים, טקסטורות מעניינות וצבעוניות מגוונת.

גם ביום הזה צעדנו המון - אחרי הצהריים החצי ביקש כבר לנוח ואני עפתי על עצמי שהוא רוצה לנוח ולי עוד יש כוח להמשיך. כמובן שהמשכנו וטיילנו, ואני? בלי מטפחת.

גיליתי שהמבטים שנלטשים אליי נשארים חודרים/מופתעים/מרחמים בלי קשר להימצאות כיסוי הראש על הקודקוד שלי. כנראה שהתגובה האנושית לאדם חולה היא אוניברסלית ואיננה תלוית תרבות או מיקום גיאוגרפי. החצי שלי טען שאני מגזימה ושאנשים לא בוהים בי כמו שאני חושבת אז בזמן שהיינו באחת החנויות ירדנו במדרגות נעות, במדרגות העולות שמולנו עלה גבר שלטש מבט קטן כמעט לא מורגש, מיד אמרתי לחצי: סובב את הראש ותראה שהוא ממשיך להסתכל גם כשאנחנו עוברים אותו. כמובן שצדקתי.

כשחזרנו לארץ, חזרתי ללבוש מטפחת אבל ... פחות, הרבה פחות ממקודם. שלט האזהרה שכתוב עליו סרטן מרחף מעל ראשי אם אני הולכת עם מטפחת או בלעדיה אז מה זה בעצם משנה. אני עדיין לא יודעת לשים את האצבע מתי או למה אני מרגישה צורך לפעמים לשים מטפחת אבל החצי חושב שהרבה יותר יפה לי בלעדיה. והוא מבין בקרחות..........

ואם הגעת עד פה?

גילוי מוקדם מציל חיים זה לא סיסמה - גילוי מוקדם הציל את החיים שלי! תעשי טובה - תרימי טלפון עכשיו ותקבעי לעצמך תור לבדיקה.