To infinity & beyond
השנים האחרונות בחיי היו שנים קשות, שנים בהן החיים לצדי היו אפעס…..מאתגרים.
סערה אחרי סערה, חיי היטלטלו - הגילוי של המחלה של אבא שלי, פטירתו, התמודדות עם האובדן, הגילוי של המחלה שלי וההתמודדות בשמונת החודשים האחרונים שמותחת אותי עד הקצה.
בתוך כל מה שקורה ״לי״ וכל מה שעובר ״עליי״ נמצא גם החצי שלי. אני קוראת לו בבלוג החצי כי זה מה שהוא - עם כמה שזה נשמע שורה מסרט של טום קרוז - ביחד אנחנו שלם.
מאז שהכרנו - (כמעט 23 שנים …) אני יודעת שיש לי קרקע מוצקה ושורשים מהם אני יכולה לפרוח. אנחנו חולקים יום יום רגעים מרטיטים, מרגשים ונורא מצחיקים. לא תמיד הכל טוב והכל ורוד אבל תמיד אנחנו מוצאים את הדרך שלנו, המשותפת.
ֿ
בשנים האחרונות גיליתי שלא פחות חשוב הוא המקום שיש לי לנבול. מקום שבו אני כועסת, כואבת, עצובה ומתכנסת בתוך עצמי. מבחינתי זו פריבילגיה להיות במקום הזה כי אני יודעת שהחצי שלי תומך בי, מטפל בי, מחכה לי ושומר על המבצר שלנו.
מהמקום הזה בו אני נובלת מתחילה צמיחה מחודשת.
מאז שחליתי אני מרגישה שיש עליי זרקור של תשומת לב - אני במרכז. הדברים בבית מתנהלים ברב הזמן לפי הקצב שלי, היכולות שלי והמגבלות שלי. האיזון הזוגי השתנה. להיות בן זוג לאדם חולה זו התמודדות לא פשוטה, הנטל היומיומי שבדרך כלל מתחלק בין שניים כבר לא מתחלק. נוסף לו עוד טיפול פיזי בחולה ודאגה מתמשכת לאדם אהוב שסובל לצידך. לא פשוט בכלל.
אז היום - יום האהבה - אני שמה לרגע זרקור על החצי שלי שגם החיים שלו בטלטלה מטורפת, שעובד קשה גם בעבודה וגם בבית ומחזיק את כולנו מחוברים.
אוהבת אותך עד האינסוף ומעבר לו. יודעת שזכיתי לאהוב ולהיות נאהבת.
ואם הגעת עד פה?
גילוי מוקדם מציל חיים זה לא סיסמה - גילוי מוקדם הציל את החיים שלי! תעשי טובה - תרימי טלפון עכשיו ותקבעי לעצמך תור לבדיקה.